איך משלבים בין אימהות, הנקה ומשרה בהייטק?

סיפור ההנקה של יערית נתן שטלריד, מנהלת מכירות בחברת הייטק

תמיד ידעתי שאהיה אשת קריירה. כבר בגיל 12 כששאלו אותי מה אעשה כשאהיה גדולה אמרתי שאהיה מנכ"לית קוקה קולה.

בגיל 18 התחלתי את הקריירה הצבאית שלי, כשהשתחררתי הגעתי להייטק. עבדתי 13 שעות ביום, העבודה הייתה חיי…. השריטה נשארה גם בזמן ההיריון, מזל שילדתי ביום ראשון ככה קיבלתי שישי שבת חופש לפני.

אחרי שבכורי נולד התחלתי להבין שכל מה שעברתי עד עכשיו חיזק אותי ונתן לי את הכלים להיות האמא שאני. החלטתי שכמו שהצלחתי להגיע להישגים בהתפתחות המקצועית שלי, כך אצליח להשיג את האימהות שאני רוצה. אחד הדברים שהבנתי הוא, שאם אני רוצה להתאים את המערכת לצרכים שלי, אני צריכה לבקש. לא לחכות שמישהו יציע לי או יתחשב בי, אלא פשוט להגיד מה אני צריכה ולעזור ליישם את זה.

כשבכורי היה בן חצי שנה חזרתי לעבודה. כבר בחופשת הלידה הבנתי שאני לא חוזרת לאותה מתכונת. היה ברור לי שסדר העדיפויות משתנה. ביקשתי לעבוד שעות גמישות יותר, מה שלשמחתי התקבל ללא בעיות. זה לא היה פשוט, הייתי עובדת בבוקר, בצהריים מוציאה מהגן וממשיכה בטיפול ובשעות הלילה שוב מתחברת למחשב ועובדת. היה מאוד חשוב לי לשמור על שני העולמות האלה כמה שיותר שלמים וזה מה שנתן לי כוחות להמשיך. כמובן שכל יום שאבתי בין פעם אחת לפעמיים… אני מתה על הנקה, השאיבות מצד שני קצת פחות. אז בהחלט הייתה שמחה גדולה שהרגשתי שאני יכולה להפסיק לשאוב. כשהוא היה בן 9 חודשים היה כנס חשוב בחו"ל שביקשו ממני להשתתף בו. כמובן שהוא עדיין ינק בלילות ולא התאים לי בכלל לעזוב אותו לכמה ימים. ביקשתי להביא אותו יחד עם בעלי לכנס, כך במשך היום יכולתי לקפוץ להניק מידי פעם, וכמובן בלילות ישנו כולנו יחד. זה היה מתיש והייתי סחוטה בערבים. אחרי חודש התברר שפשוט הייתי בהיריון השני.

במהלך חופשת הלידה השנייה שלי אפילו הגעתי לפגישה במשרדים עם לקוחות, כמובן שהקטנציק היה איתי. רוב הפגישה הוא ישן במנשא, אבל כשפתאום התעורר פשוט הנקתי אותו. בלי התנצלויות ובלי סיפורים…

לקראת סוף חופשת הלידה עם הבן הקטן קיבלתי הצעת עבודה ממקום שכבר עבדתי בו בעבר. לאחר שסיכמנו את התנאים (שעות עבודה שמאפשרות לי להוציא את הילדים כל יום מהגן) חזרתי שוב לעבוד כשהקטן בן 6 חודשים. הפעם זאת הייתה חברה גדולה יחסית והופתעתי מאוד לגלות שלא היה חדר הנקה ייעודי, עוד יותר הופתעתי שרק בחורה אחת נוספת שאבה. לשמחתי בדיוק היו שיפוצים בחברה, וניצלתי את ההזדמנות בפנייה למנכ"ל ומנהלת משאבי אנוש וביקשתי שיפתחו חדר הנקה. ואכן כך היה, לאחר מספר חודשים נפתח חדר הנקה. עכשיו רק נותר לקוות שמספר המניקות/שואבות יעלה.

אם יש משהו אחד שהייתי רוצה שתזכרו מהסיפור שלי, זה שלא תתביישו לבקש, מבלי להתנצל, אלא לבקש מה שמגיע לכן. מבטיחה לכן שתשמעו יותר כן ממה שאתן חושבות. וגם אם תקבלו לא, אתן מעלות את הצורך למודעות ופורצות את הדרך לבאות אחריכן שלהן כבר יחשבו פעמיים אם לומר לא, ובסוף מישהי תקבל את הכן בזכותכן.