אמהות מספרות על עבודה, לימודים והנקה – אמהות לומדות
במסגרת שבוע ההנקה הבינלאומי לשנת 2016 תחת הסלוגן "אפשרי בריא להניק, לעבוד וללמוד", אנחנו מפרסמות סיפורי הנקה מעוררי השראה של אמהות אשר משלבות אמהות והנקה עם לימודים או קריירה. "Food for the mind". נטלי והבן גל בטקס הענקת התארים
נטלי פסלב-שטרן מספרת:
אני נטלי, אמא של גל, בן 6 חודשים. זה עתה סיימתי לימודי מוזיאולגיה בבצלאל. למעשה גל היה נוכח איתי בלימודים (כל תקופת ההריון), ואילו לאחר הלידה חזרתי לספסל הלימודים תוך 3 שבועות. כל זה התאפשר לי בזכות התמיכה המדהימה מבית, והעזרה מצד ההורים. בתמונה גל יונק בטקס חלוקת התארים שבו הוסמכתי ל-M.A. במדיניות ותיאוריה של האמנויות, גם כן בבצלאל.
אך יותר מכל אני גאה שגל ואני צלחנו את הקשיים הרבים שחווינו בהנקה, בארבעת החודשים הראשונים, ושהגענו עד הלום 🙂 והזרוע עוד נטוייה. רחלי יובל מספרת:
חזרתי לעבוד כשכפיר היה בן 6 שבועות, ובן זוגי קיבל את יתרת חופשת הלידה. היום כפיר בן ארבעה חודשים ושבוע ועדיין על הנקה מלאה.
אני עובדת כמתרגלת בחוג למתמטיקה באוניברסיטה.
עד לפני שבוע כפיר בא איתי לכל מקום: לענות על שאלות של סטודנטים בבחינה, לשעות קבלה, לפגישות עם פרופסורים. רק לתרגולים הפרונטליים הוא לא בא (אבא שלו שמר עליו והביא לי אותו להנקה מיד אחרי התרגול).
לפני כשבוע – בגיל 4 חודשים – הכנסנו את כפיר לתינוקיה של האוניברסיטה כדי שאוכל לפנות זמן למחקר, במסגרת לימודי הדוקטורט. התינוקיה נמצאת 5 דק' הליכה מהמשרד שלי – אני מגיעה להנקות בתינוקיה 3 פעמים ביום ולא משאירה לו שאוב בכלל.
בספטמבר הוא יכנס למסגרת קצת יותר מחייבת, ואז אצטרך לשאוב. היות ובמשרד שלי יש בעיקר גברים, ולא נעים לי לשאוב לידם – אלך למשרד של בנות דתיות שבתקופות מסויימות הופך גם למעצמת שאיבה, ואשאב שם.
שרון מלחי מספרת:
אני שרון, אמא לתמר (11), אלה (9) ועודד (3). אני עובדת כיועצת הנקה. סיימתי לימודי תואר ראשון בסיעוד במכללה האקדמית ת"א-יפו. שרון מלחי מניקה את הבן עודד בשיעור במכללה ילדתי לקראת סוף השנה הראשונה לתואר, והתינוק בא איתי ללימודים במשך חודש וחצי עד סוף השנה. כשחזרתי ללימודים שאבתי עד גיל שנה, שאבתי בכיתה בזמן הרצאות מתחת לחולצה, אף אחד בכלל לא שם לב. אחריי נולדו עוד ארבעה תינוקות בכיתה וכולן הביאו אותן לכיתה, הניקו והמשיכו לשאוב אח״כ. בתמונה עודד בן שבועיים, יונק בכיתה. מאז עברו שלוש שנים, עשיתי התנסויות בבית חולים, מבחנים, המשכתי לעבוד וסיימתי תואר והוא - עדיין יונק.