בעיות בבלוטת התריס בתקופת הפוריות

פרופ' יונה גרינמן, מנהלת המחלקה האנדוקרינית בבית החולים איכילוב, הציגה בהרצאתה סקירה מעמיקה על תפקודי בלוטת התריס במהלך הריון ולאחריו. ההרצאה עסקה בתת-פעילות ויתר-פעילות של הבלוטה, תוך התייחסות לשינויים הפיזיולוגיים והפתולוגיים המתרחשים במהלך התקופות הללו.קישור להרצאה 

בלוטת התריס בהריון ואחרי לידה – מה חשוב לדעת?

בלוטת התריס היא בלוטה קטנה בצוואר בעלת תפקיד גדול: היא מווסתת את חילוף החומרים, את רמות האנרגיה ואת הפעילות של מערכות רבות בגוף – מהלב ועד מערכת העצבים. במהלך ההריון והתקופה שלאחר הלידה, גוף האישה עובר שינויים הורמונליים ופיזיולוגיים רבים, וגם בלוטת התריס מושפעת מהם באופן משמעותי.

איך עובדת בלוטת התריס?

בלוטת התריס מייצרת שני הורמונים עיקריים – T3 ו-T4, המכילים יוד – יסוד חיוני לתפקודה התקין. ההורמונים האלו נמצאים תחת פיקוח של הורמון אחר, TSH (Thyroid Stimulating Hormone), שמופרש מבלוטת יותרת המוח ומורה לבלוטת התריס כמה הורמונים לייצר. כאשר רמות ה-T4 וה-T3 נמוכות – ה-TSH עולה כדי לדרבן את הבלוטה לפעול יותר. כאשר יש עודף, ה-TSH יורד.

תפקוד בלוטת התריס בהריון

במהלך ההריון, דרישות הגוף משתנות. העובר מקבל חלק מההורמונים דרך השליה, והאם צריכה לייצר יותר מהם כדי לשמור על רמות תקינות לעצמה ולעובר. נוסף על כך, עולה רמת חלבון בשם TBG (thyroid binding globulin), הקושר את הורמוני התריס ומעלה את הצורך בייצורם. לכן, בלוטת התריס גדלה בכ-10% במהלך ההריון – תהליך תקין לחלוטין.

כדי שבלוטת התריס תוכל לעמוד בדרישות, חשוב לספק לגוף מספיק יוד – מרכיב הכרחי לייצור ההורמונים. בהריון יש עלייה בהפרשת יוד דרך הכליות, וגם מעבר של יוד לעובר, ולכן צריכת היוד צריכה לגדול.

כמה יוד צריך?

• נשים בגיל הפוריות: כ־150 מיקרוגרם ביום

• נשים בהריון: כ־250 מיקרוגרם ביום

• נשים מניקות: כמות דומה, כי יוד עובר בחלב אם

גם במדינות שבהן אין מחסור כללי ביוד, נשים רבות בהריון עלולות להגיע למחסור יחסי. לכן חשוב לוודא שתוסף היוד נכלל בתזונה או בנטילת ויטמינים ייעודיים להריון. מחסור ביוד עלול להוביל לעלייה ב-TSH, לגדילת יתר של הבלוטה ולפגיעה בהתפתחות מוחו של העובר.

השפעת הורמוני ההריון

הורמון ההריון HCG, שמתחיל להיות מופרש מיד בתחילת ההריון, דומה במבנהו ל-TSH ועלול לגרום להפעלה זמנית של בלוטת התריס. לכן, אצל נשים רבות ניתן לראות בתחילת ההריון ירידה זמנית ב-TSH ועלייה קלה ב-T4 – תופעה תקינה שאינה דורשת טיפול.

תת-פעילות של בלוטת התריס בהריון

כאשר בלוטת התריס אינה מייצרת מספיק הורמונים, מדובר בתת-פעילות. בהריון, ערך TSH מעל 4 נחשב חריג. יש שני סוגים:

• תת-פעילות קלינית – רמות נמוכות של T4 וגבוהות מאוד של TSH

• תת-פעילות תת-קלינית – TSH גבוה אך T4 עדיין תקין

השליש הראשון להריון הוא שלב קריטי, שכן העובר עדיין תלוי לחלוטין בהורמונים של האם. חוסר איזון עלול להשפיע על התפתחות מוחית ונוירולוגית של העובר ואף לגרום לסיבוכים כמו הפלות, רעלת הריון, היפרדות שליה ולידות מוקדמות.

לכן, נשים הסובלות מתת-פעילות צריכות להגיע לאיזון תרופתי לפני ההריון ולעיתים להעלות מינון של אלטרוקסין (לבוטרוקסין) במהלך ההריון – בדרך כלל בכ-30%. לאחר הלידה ניתן לחזור בהדרגה למינון הקודם.

יתר-פעילות של בלוטת התריס בהריון

מצב של יתר-פעילות נדיר בהרבה (כ-0.2% מההריונות), אך דורש תשומת לב. הוא מתבטא ברמות גבוהות של T3 ו-T4 וערכים נמוכים של TSH. הגורם השכיח ביותר הוא מחלת גרייבס – מחלה אוטואימונית שבה הגוף מייצר נוגדנים שמפעילים את הבלוטה יתר על המידה. יתר-פעילות שאינה מאוזנת בהריון עלולה לגרום ללידות מוקדמות, עובר קטן לגיל ההריון (IUGR) ועוד.

הטיפול מתבצע בתרופות נוגדות פעילות יתר של הבלוטה. בטרימסטר הראשון מעדיפים פרופילתיואורציל (PTU), כי לתרופה השנייה – מרקפטיזול – יש פוטנציאל לגרום למומים בעובר. בהמשך ההריון ניתן לעבור למרקפטיזול. הטיפול ביוד רדיואקטיבי אסור בהריון – הוא עלול לפגוע בבלוטת התריס של העובר.

בלוטת התריס והנקה

בעבר סברו שטיפול בתרופות נגד פעילות יתר מונע הנקה, אך כיום ידוע שאחוז התרופה שעובר לחלב אם הוא מזערי, ולכן הנקה מותרת. רק במקרים של טיפול ביוד רדיואקטיבי יש להפסיק את ההנקה לחלוטין – ולוודא הפסקה של כחודש וחצי לפני הטיפול, כדי להגן על רקמת השד, וכן להמתין לפחות חצי שנה לפני חידוש הנקה או כניסה להריון נוסף.

דלקת בבלוטת התריס לאחר לידה (Postpartum Thyroiditis)

כ-6%–7% מהנשים חוות לאחר לידה דלקת זמנית של בלוטת התריס – מצב הנובע משינויים במערכת החיסון. הוא שכיח יותר אצל נשים עם סוכרת נעורים או מחלות אוטואימוניות אחרות.

הדלקת יכולה להתחיל כיתר-פעילות (עם דפיקות לב, ירידה מהירה במשקל, תחושת חום ועצבנות) ולהתפתח בהמשך לתת-פעילות (עייפות, קושי בריכוז, עצירות ודיכאון). הסימפטומים לעיתים דומים לעומס הרגשי והעייפות שלאחר לידה, ולכן קל לפספס את האבחנה. חשוב מאוד לא לפטור את התחושות הללו כ“נורמליות אחרי לידה”, אלא לבדוק תפקודי תריס.

בדרך כלל מדובר במצב זמני שחולף תוך חודשים ספורים. הטיפול ניתן בהתאם לסימפטומים – חוסמי בטא להקלה על דופק ועצבנות, או טיפול באלטרוקסין במקרה של תת-פעילות ממושכת. המחלה אינה פוגעת בכמות החלב, אך חשוב להישאר במעקב רפואי.

לסיכום

בלוטת התריס משפיעה על כל מערכת בגוף – ובתקופות רגישות כמו הריון ולידה, היא זקוקה לתשומת לב מיוחדת.בדיקות דם פשוטות, איזון תרופתי ומעקב סדיר יכולים למנוע סיבוכים לאם ולעובר.אם את מרגישה עייפות, ירידה בריכוז או שינוי חריג בתחושות הגוף – אל תתעלמי. לעיתים מדובר בסימן ראשון לחוסר איזון בבלוטת התריס, ועם טיפול נכון – הכול חוזר לאיזון.

נכתב על ידי שרונה נגבי, נובמבר 2025

ותודה רבה לפרופ' גרינמן שעידכנה את ההרצאה לימינו אלה.