התסכול שלי כאמא מניקה לילד שלישי זה שזה פשוט לא פשוט…

דניאל נולד לפני 10 ימים בלידה רגילה ברוך השם ובמשקל של 4150. נולד תינוק חזק ועירני, מהלידה עצמה כבר היה עלי וינק במשך יותר משעה.

מאז הוא יונק ונמצא עלי כל הזמן ( כמו שצריך וכמו שציפיתי). אתמול נשקל והייתי בטוחה שהפעם לא יהיו בעיות כי הוא חזק ויונק יעיל והנה משקל 3750. היאוש שלי פשוט הציף אותי.

בשני הילדים הקודמים הייתי אצל מספר יועצות והרגשתי שאני יודעת כבר הכל. אחיזה נכונה, הוא יונק רק כשרוב העטרה בפה ואני לא מוותרת. מעבר לזה אני יודעת מתי הוא באמת יונק עם מציצות עמוקות ותנועת בליעה בגרון. מניקה רצוף מצד אחד כדי להגיע לחלב השמן ורק אז עוברת לצד שני.

בקיצור, כל הידע שצריך נמצא. ועדין….

היה לי גודש בשדיים והפטמות עדין פצועות ומחלימות אבל עכשיו השד רגיל ואני מרגישה שיש חלב. הוא גם פולט מידי פעם ואני רואה שהוא שבע.

הוא כן מתלונן כשיש גזים וצורח אבל ביומיים האחרונים פחות.

גם בנושא היציאות אני מודאגת- עושה פיפי בכל טיטול אבל קקי לא תמיד. הייתה עצירות כשיצאנו מבית חולים לשלושה ימים ואחרי זה הוא עשה קקי בממוצע פעם אחת ביום ואפילו פחות.

אני חושבת להתחיל לשאוב כדי להגביר ייצור חלב אבל לא רוצה ליצור בלבול פטמות.

אהה ולא נותת מוצץ…

אם למישהי יש התנסות כזו אשמח לשמוע עצות. עם הילד הקודם היה אותו הדבר רק שבסוף הנקתי עם צינורית בגלל בלבול פטמות. מאוד לא רוצה להגיע לזה.

תודה מראש

אביטל