אמהות מספרות על עבודה,
לימודים והנקה – אימהות עובדות

במסגרת שבוע ההנקה הבינלאומי לשנת 2016 תחת הסלוגן "אפשרי בריא להניק, לעבוד וללמוד", אנחנו מפרסמות סיפורי הנקה מעוררי השראה של אמהות אשר משלבות אמהות והנקה עם לימודים או קריירה.

שלי ליפמן והבת אן

שלי ליפמן מספרת:

אני שלי, אמא של אן בת שנתיים וחצי. כשאן הייתה בת חצי שנה, חזרתי לעבוד. אני מתמחה ברפואת ילדים במחלקת ילדים בהלל יפה. החזרה לעבודה הייתה מלווה בהמון פחדים וחששות שכן כחלק מההתמחות, עובדים בתורנויות של 26 שעות רצוף כ-6-7 פעמים בחודש בנוסף לימי העבודה הרגילים. אן באותו הזמן הייתה על הנקה מלאה ובקושי אכלה מוצקים, מה שאומר שביום עבודה רגיל הייתי צריכה לשאוב כ-2-3 פעמים ובתורנות – 7 פעמים. ביום הראשון לחזרה, בזמן ששאבתי, הודיעו לי שמתחילים ביקור במחלקה עם ראש המחלקה. מיד הפסקתי את השאיבה והצטרפתי לביקור כשאני מתנצלת שאיחרתי. ראש המחלקה בתגובה אמרה לי ״הפסקת שאיבה בגללי? לכי תמשיכי ותצטרפי אח״כ״. היה מאוד נחמד ומעודד לשמוע את זה.
סיפור נוסף שזכור לי הוא שבאחת התורנויות העמוסות כשכבר שש שעות לא שאבתי הגיעה חברה להתמחות שהייתה תורנית באותו הזמן ביחידה אחרת ואמרה לי שאלך לשאוב והיא תחליף אותי. היה כיף לדעת שמישהו ״רואה אותי״.
עכשיו אן בת שנתיים וחצי ועדיין יונקת.

סיון סולניק מספרת:

אני עובדת כ- executive assistant. עמדת העבודה שלי בכניסה. איפשרו ועדיין מאפשרים לי לשאוב במשרדים סגורים או עמדות סגורות יותר, רוב העובדים והעובדות התרגלו לבוא ולדבר איתי בזמן שאיבה, בלי לעשות מזה עניין.
וגברים שיצא שנכנסו לי לחדר/עמדה בזמן שאיבה, לא עשו מזה עניין, ובכלל השיח פתוח. חזרתי לעבודה בתום 16 שבועות של חל"ד, מאיה היום בת שנה וחודשיים ועדיין שואבת (לה ולאחותה) ומיניקה לפי דרישה.

שאיבה בתנאים מאתגרים. צילום: רינה קלרמן

רינה קלרמן מספרת:

חזרתי לעבודה לפני שבועיים וחצי, כשהפיצי שלי בן חצי שנה. היה לי ברור שאני רוצה להמשיך להניק, ולכן גם ברור שאצטרך לשאוב בעבודה. לכן הצטיידתי מראש במשאבה חשמלית דו צדדית, והמון עצות טובות מהקבוצה 🙂
חזרתי לעבודה והייתי מעט מובכת מעניין השאיבות – איך אסביר את זה, מתי, כמה זמן זה ייקח… ובשבוע הראשון שאבתי פעם אחת במהלך יום העבודה (8-15). כבר אחרי שבוע, התחילה לי דלקת. אני מניחה שזה בגלל שלא שאבתי מספיק.
אז החלטתי – מספיק עם השטויות! אני שואבת פעמיים במהלך יום העבודה, אני לא מתביישת, אני מדברת על זה בצורה גלויה, ואני גורמת לזה לעבוד בכל נסיבות.

היות ובכל יום אני עובדת במקום אחר, כל יום נסיבות השאיבה משתנות. לפעמים אני שואבת במטבחון, לפעמים בחדר ישיבות (עם שותפה לחדר), ולפעמים גם בשירותים. זה לא קל, אבל מאוד שווה את זה 🙂

בשאיבה ששיתפתי בקבוצת הפייסבוק של לה לצ'ה, הייתי צריכה לשאוב בשירותים בגלל שהמשרד הוא אופן-ספייס ומלא במצלמות. לפחות בשירותים היה חשמל, אבל בכל מקרה תמיד גם לוקחת איתי סוללות, ובקבוק מים. ככה גם אשרוד שאיבה בשירותים וגם רעידת אדמה.
חייבת לציין שאם לא הקבוצה, לא יודעת להגיד אם הייתי ממשיכה בהנקה, בשאיבות, ובטח שלא הייתי עושה את זה בראש שלם וידע רב על היתרונות העצומים, והעצות הטובות משאר הבנות. אז תודה!

טניה אוקראינסקי מספרת

את הפוסט לציון שנה של הנקה אני מקדישה לחשש "איך אצא לעבודה, איך אשאב כאשר אין לנו חדר מיוחד לזה ולא יתנו לי זמן לזה?!". למי שלא יודע, אני מורת דרך בישראל, זאת אומרת שהמשרד שלי זה כנסיות, מוזיאונים, מסעדות ושירותים ציבוריים. בנוסף, זאת אומרת שאין לי זמן שמיועד להנקה, אני עם תיירים מהתחלה ועד סוף ההדרכה. וגם אין לי מטבחון עם מקרר.
ובכל זאת – שנה של הנקה. איך הצלחתי?
לפעמים יש באוטובוס מקרר וזה מזל גדול, וכשלא היה, הייתי מגיעה שעה לפני, שואבת טוב-טוב באיזה בית קפה ומתחננת שישמרו לי את החלב עד סוף היום (ח"ח לארומה בממילא בירושלים!). את מה ששאבתי במהלך היום שפכתי, ובדרך חזרה שאבתי עוד. עם הזמן קניתי צידנית טובה ושני קרחומים והסתדרתי עם זה. למדתי לשאוב 100+ מ"ל תוך דקות ספורות. אין בעיר העתיקה של ירושלים שירותים ציבוריים בהם לא שאבתי! למדתי לשאוב באוטובוס, וברכבת בכלל תענוג – שירותים בכל קרון. בדרך כלל התיירים שלי בכלל לא ידעו שאני מניקה. בזמן שהם התפללו בכותל, עשו קניות בשוק, אכלו את קינוח של ארוחת הצהריים – שאבתי עוד מנה.
אני כותבת את הפוסט הזה לא רק בשביל המחמאות וחיזוקים (בטח שגם בשביל זה, אבל לא רק), אלא בשביל כל החוששות – אתן יכולות להמשיך להניק בעבודה, גם אם התנאים שם לא מושלמים. אתן יכולות לצאת לעבוד ולפתח קריירה, במיוחד אם מדובר במשהו שאתן אוהבות.
מאחלת לכולן הרבה חלב והרבה הצלחה!

טניה אוקראינסקי והבן איתמר. צילום: Slava Sharkova