בכי, גזים ומה שביניהם

קרדיט: אניה ניקיטין
פתאום זה קורה. גם 40 השבועות בהם אנחנו נושאות ברחמנו את העובר המתפתח, הדואג להפגין נוכחותו בדרכיו השונות, אינם מרמזים על התחושות והחוויות אשר ילוו אותנו מרגע הפיכתנו לאם.
אנחנו הורמונליות, עייפות, לעתים כאובות, נרגשות, שמחות, עצובות, לפעמים מדוכדכות ובוכות. בוכות בוכות בוכות ואיתנו גם התינוק שזה עתה הגיח לעולם בוכה. לפעמים צורח. הבכי הזה מפעיל אותנו. מלחיץ אותנו, מרגיז, מתסכל או גורם לנו לחמלה. הטבע דאג שנגיב אליו. הוא נועד כדי שנפעל ונספק לתינוק שלנו את הצורך המיידי והלגיטימי אותו הוא חווה.
לא מדובר על מניפולציה או ״פינוק״. הוא פשוט קורא לנו. שנהיה שם איתו, בשבילו. שנקשיב לו באהבה.
תינוקות קוראים לנו. מאותתים לנו. ולא תמיד אנחנו מייד מבינים. תינוקות יבכו כי הם רעבים (ואופס, פספסנו סימני רעב ראשונים), צמאים, קר להם, חם להם או פשוט זקוקים לפינוי צרכים (כן, גם כשיזדקקו להטיל שתן הם יבכו בתחילה, מאחר ואין זה טבעי להם לעשות בחיתול). יבכו כשחשים גירוי יתר, עייפים וקשה להם להרדם. יבכו כי זקוקים למגע, לתנועה, להרגיש בטוחים. יבכו שרוצים את אמא. או את אבא. בכל מקרה ישנו שם צורך.
תופעת הבכי הבלתי מוסבר, לעתים קרובות יותר בשעות הערב, המכונה ״קוליק״, זוכה לפרשנויות רבות, שהמובילה מביניהן היא: גזים!!!
נכון, אמנם הבשלת מערכת העיכול מתרחשת בהדרגה, אך לרוב אין זה הגורם הבלעדי לבכי. עם זאת, בכי עשוי להביא להתקשות הבטן ובליעת אוויר, מה שעשוי להתפרש על ידינו כגזים.
רבות האמהות שיחושו כי לתפריט מזונן ישנה השפעה על כך, אולם למעשה לרוב התינוקות לא תהיה רגישות לתזונת האם, לכן, למרבה השמחה, על אף המיתוסים הרבים, אנו יכולות לאכול מה שטעים, מתאים, בריא ומתחשק. כמה ומתי שנרצה.
במקרים של רגישות ידועה אצלנו או בקרב משפחתנו, אפשר לנסות ולראות אם ישנה תגובה אצל התינוק. אם נדמה שכך, אפשר לנסות להימנע ולבדוק האם ישנו קשר, אך אין רשימת מאכלים מהם מומלץ למניקה להימנע, מאחר ואוכל הגורם לאם לתסיסה בקיבתה אינו גורם לגזים במערכת העיכול של התינוק. יחד עם זאת יש לזכור כי ייצור החלב מתבסס על מערכת הדם ואם יש חומרים מסוימים במזון, העוברים למערכת הדם, אחוז מסוים  ממנו יעבור בחלב, כגון קפאין, אלכוהול וחומרים אחרים.
כמו כן, ישנם צמחים המשפיעים על כמויות החלב, לכאן או לכאן ומהם רצוי לצרוך במינונים סבירים.
תרופות שונות לגזים הקיימות בשוק, אינן מומלצות ולעתים עשויות לגרום לתופעות לא רצויות אצל התינוק. חלב האם, כהזנה הבלעדית והייחודית שתוכננה מערכת העיכול של התינוק לפגוש בפרק זה של חייו, הינה בדיוק בדיוק מה שתינוקנו זקוק לו ברגעים אלו ממש.
ישנן גישות המתייחסות לבכי התינוק, מעבר לקריאת מענה לצרכיו, ככלי לביטוי ועיבוד חוויית הגעתו והסתגלותו לעולם. ישנה התייחסות לסביבה העוברית במהלך ההיריון, טרום הלידה והלידה עצמה, בה התינוק נדרש למשימה מאתגרת למדיי.
לעיתים לידה הנחווית על ידי האם כקלה וחיובית, לא בהכרח תחווה ככזו עבור התינוק וכן הפוך. כמו כן, מחקרים מראים כי תינוקות הינם בעלי רגישות גבוהה לסביבה העוטפת, עמה הם באים במגע.
הם חשים את רגשותיה ותגובותיה של האם למצבים שונים ומגיבים בהתאמה. על כן, לעיתים, הבנה וקבלה של בכי התינוק, כחלק מהסתגלותו לעולם, ממקום רגוע ושליו, תוך מגע חם ואוהב, עוזרת לתינוק לעבור את התקופה ותורמים להתקשרות בטוחה עם התינוק.
אז הבכי שם, וכל מה שנותר זה להכיל ולהתמודד איתו. אם הנקה מרגיעה, הרי זה משובח, אם נשיאה במנשא, בישיבה, בעמידה, בבית או בחוץ עובדת, נהדר! לא, לא צריך לפחד ש"יתרגל", ולא, זה לא יישאר לנצח. זו תקופה קצרה וחולפת.
מה יעזור? הלמידה שלנו את תינוקנו, הלמידה שלו את העולם והזמן. הזמן יעשה את שלו. ובינתיים, איזה כיף שאפשר להתפנק על האוכל שאנחנו הכי אוהבות… ופשוט להניק. באהבה.