הנקה וצום

Mother nursing baby, who is touching her face

באדיבות מדלן טייגר

אמהות מיניקות רבות צמות בימי הצום, מסיבות מגוונות. ההנחיות שלהלן כלליות, ואמורות להתאים לכל אמא מיניקה המתכוונת לצום.
לצום ישנן השלכות אפשריות על האשה המניקה:

  • יש נשים שחשות חולשה רבה
  • יש נשים שרמת יצור החלב שלהן תרד מתחת לרמה שהתינוק זקוק לה (בד"כ באופן זמני)
  • חשש להתיבשות
  • יש נשים שצמות בקלות ללא פגיעה באספקת החלב או הרגשה רעה

בלוח השנה היהודי יש ימי צום שונים בדרגות חומרה שונות.
ההבדלים ברמות החומרה משליכים על רמת החיוב לצום במקרים שונים כגון הריון, הנקה או חלילה מחלה.
היות ויש כל כך הרבה מצבים, פרטים והבדלים בין המקרים, כדאי לקרוא את הטיפים שאספנו עבורכן.  האמור להלן איננו פסיקה אלא סקירה, ואינו בא להחליף התיעצות עם רב, למי שהדבר רלבנטי לה.
במקרה שאת מתייעצת עם רב, חשוב במיוחד לפרט עד כמה שאפשר כל מה שקשור בנושאים הבאים:

  • גיל התינוק
  • עד כמה תלוי בהנקה: יונק מלא, יונק בעיקר, יונק הרבה או יונק פה ושם.
  •      [שימי לב: תינוק שקיבל כמה פעמים בחייו בקבוק, אך באופן יומיומי יונק בלבד, נחשב יונק מלא]
  •  מצב ההנקה – האם את נלחמת על כמות חלב מספקת לתינוק? האם זה היה המצב עד לא מזמן?
  •   נסיון קודם בהנקה בצומות [אם יש].
  •   ענינים רפואיים של האמא או התינוק.
  •   האם יש קושי לצום בלי קשר להריון או להנקה.

יום כיפור

הצום החמור ביותר [דאורייתא=חיוב מן התורה] צמים כ-25 שעות מערב עד ערב.
יולדת תוך 3 ימים מהלידה לא צמה, אלא אוכלת ושותה כרגיל. בשבוע הראשון, הדבר תלוי בנסיבות שונות.
אכילה ושתיה בהלכה מוגדרות ככמות מסוימת תוך פרק זמן מסוים.
אדם שלא יכול להמנע מאכילה ושתיה משך 25 שעות מסיבה רפואית, מונחה לשתות או גם לאכול לשיעורין.
אכילה או שתיה לשיעורין פירושן: אכילה או שתיה של כמות קטנה מההגדרה ההלכתית לאכילה או שתיה, במרווחים הגדולים מפרק הזמן המוגדר בהלכה לאכילה ולשתיה [כדי שהכמויות לא תצטרפנה יחד לכמות שנחשבת אכילה/שתיה]אדם ששתה או אכל לשיעורין ביום הכיפורים, נחשב כאילו צם כל היום בדיוק כמו מי שלא נזקק לשיעורין.
אכילה/שתיה לשיעורין יכולה לספק לגוף כמויות נוזלים ומזון די מכובדות.
מי שנאמר לה לשתות לשיעורין, כדאי שתברר אם מותר לה לשתות מיץ, וכך לשמור על רמת אנרגיה גבוהה יותר מאשר בשתיה של מים בלבד.

תשעה באב

הצום כמעט הכי חמור [צום מדרבנן החמור ביותר] צמים כ-25 שעות מערב עד ערב.
יולדת תוך 30 יום פטורה מלצום [כדין חולה שאין בו סכנה].
לפי חלק מהפוסקים, הנשים בדורנו חלשות ולכן אשה בהריון או מניקה בכלל לא תצום בתשעה באב.
ע"פ רוב השיטות אין אכילה ושתיה לשיעורין בתשעה באב.
לעיתים מנחים את האשה להתחיל לצום. אם חשה חולשה רבה או שעוד מעט תרגיש רע, או התינוק מתלונן על חוסר בחלב, יכולה לאכול ולשתות כרגיל.
תשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום ראשון – ע"פ רוב השיטות, מי שמיניקה, פטורה מלצום.

שאר הצומות

מתחילים לפני זריחת השמש עד לאחר השקיעה.
ע"פ רוב השיטות אשה מניקה פטורה מלכתחילה.

היערכות לפני הצום

  • לשאול את הרופא, אם יש מצבים מיוחדים אצל האמא או התינוק או במקרה של הריון.
  • לשאול את הרב, במקרה שזה רלבנטי עבורך.
  • הכנה של הגוף: לצרוך הרבה נוזלים בימים שלקראת הצום – לא בדקה האחרונה בלבד. אכילת פחמימות מורכבות שמתפרקות לאט.
  • ליום כיפור: להכין מראש כוס מסומנת לשתיה בשיעורין ואוכל בכמויות מדודות.
  • לארגן עזרה עם הילדים. החיוב של אמא לצום ביום כיפור גדול מהחיוב של אבא להתפלל במניין. לפיכך, אבא יכול להתפלל בבית, או במניין ותיקין, או שלא מאריך במיוחד. קינות של תשעה באב לא חייבות להיאמר בציבור כשאמא לבד עם הקטנטנים בבית. אפשר כמובן לארגן עזרה אחרת אם יש אפשרות.
  • אפשר לשאוב חלב בימים שלפני לאספקה לשעת חירום, וכדי להעלות את הכמויות מעבר לרמה הרגילה, כך שאם תהיה ירידה במהלך הצום, הכמויות לא תרדנה כל כך נמוך.
  • ארגון חוסך אנרגיה: לארגן את הבית כך שתוכלי לנוח כשהילדים עסוקים במשהו בטיחותי ושקט לידך. להכין להם מראש אוכל שקל להם להסתדר איתו. אולי להכין מראש שקית של משחקים וסיפורים מתאימים ומעניינים.

בצום עצמו

  • מינימום מאמץ. לחסוך כוחות. להשאר בבית ואפילו במיטה ושיביאו אליך את התינוק להנקות (או להישאר במיטה ביחד עם התינוק, תלוי כמובן בגילו ובמידת הפעלתנות שלו).
  • לעקוב אחרי התינוק כדי לוודא שלא חסר לו חלב, ולא מתיבש חלילה. לעקוב אחרי החיתולים והערנות שלו.
  • לא לנסות להיות גיבורה ולצום מעבר למה שהרב פסק. את המחיר לא רק את משלמת…

לאחר הצום

  • החזרת נוזלים הדרגתית לגוף. לשתות הרבה ולאכול מזון עשיר בנוזלים כמו מרק או אבטיח.
    לא לגמוע בבת אחת 2 ליטר…
  • הנקה מרובה כדי להשלים את מה שאולי חסר לתינוק ולעזור לשקם כמויות של חלב.

צום מועיל!
שיעבור בשלום!

מאת פייגא טוונס ומזל בלוך, מדריכות ללל
עודכן 16.1.14

מינקת ומעוברת בתענית דחויה /הרב יוסף צבי רימון
ראש מרכז הלכה והוראה וראש בית המדרש במרכז האקדמי לב

17.7.16

שאלה:

השנה חלים י"ז בתמוז ותשעה באב בשבת, ולכן הצום נדחה ליום ראשון. האם בעקבות זאת משתנה דין הצום למעוברות ומניקות?

תשובה:

חובת מעוברות ומניקות בצומות הקלים

הגמרא בפסחים (נד,ב) כותבת שבתשעה באב מעוברות ומניקות מתענות ומשלימות. מכאן משמע, שבשאר הצומות הקלים (צום גדליה, עשרה בטבת וי"ז בתמוז, וקל וחומר בתענית אסתר) מעוברות ומניקות אינן צמות. וכן כתבו המגיד משנה (תעניות ה,י) ורבנו ירוחם (נתיב כז). לעומת זאת, מדברי ההגהות מיימוניות (שם אות א) משמע שרק אם הן "מצטערות הרבה" הן פטורות מן הצום.

להלכה, השו"ע (תקנד,ה) פוסק שמעוברות ומניקות פטורות משלושת הצומות, ואילו הרמ"א (תקנ,א) כותב שמצד הדין מעוברות ומניקות פטורות מצומות אלו (אפילו לא מצטערות) אלא "שנהגו להחמיר", ורק אם הן מצטערות הרבה אין להתענות.

אולם ערוך השלחן (תקנד,ז) ושו"ת יחוה דעת (א,לה) כותבים שכיום ירדה חולשה לעולם, וגם בנות אשכנז נחשבות כמצטערות ואין להן להתענות בצומות הקלים (עיינו הליכות שלמה, ניסן-אב, פרק יג הערה 16). למעשה, לנשים רבות כיום יש קשיים בצום, ולכן בדרך כלל נשים בהיריון ונשים מניקות אינן צמות בצומות הקלים, ובפרט כאשר מדובר בצום שנדחה, כגון י"ז בתמוז בשנה זו.

תשעה באב שנדחה

כאמור, בגמרא מפורש שגם מעוברות ומניקות צריכות להתענות בתשעה באב. הפוסקים דנו האם חובה זו קיימת גם כאשר התענית נדחית ליום ראשון.

השו"ע (תקנט,ט) פוסק שבעלי ברית אינם מתענים בתשעה באב שנדחה. בשו"ת שבות יעקב (ג,לז) למד מכאן שתשעה באב שנדחה שווה בדינו לצומות הקלים (ואולי הוא אף קל יותר), ולאור זאת כתב שמעוברת שיש לה קצת מיחוש לא תצום, וכך פוסקים רעק"א (על השו"ע שם), הביאור הלכה (שם ד"ה ואינו) וכף החיים (ס"ק עה). ובשו"ת יחוה דעת (ג,מ) כתב שמעוברות ומניקות פטורות מתענית דחויה אפילו בלא מיחוש (אף שלגבי בעלי ברית המנהג שלא להקל אלא לערוך את הברית לקראת סוף הצום).

מי נחשבת 'מינקת'?

בגמרא (נדה ט,א) ובשו"ע (יו"ד קפט,לג) מבואר שאשה נחשבת 'מינקת' עד 24 חודשים לאחר הלידה אף אם אינה מניקה בפועל, משום שעד זמן זה הגוף שלה טרם התאושש לחלוטין מהלידה ("אבריה מתפרקין").

לגבי צומות, לא ברור האם להלכה אכן נוהגים לפי הגדרה זו. יש אומרים שדווקא אשה שמניקה בפועל פטורה מלצום ( שו"ת דברי יציב , ליקוטים והשמטות מה; הרב מרדכי אליהו , הלכות חגים כד,לה), אולם יש פוסקים חשובים שהקלו בכך ופסקו שכל אשה שנמצאת תוך 24 חודשים מן הלידה פטורה מלצום, אף שאינה מניקה בפועל ( המהרש"ם , דעת תורה תקנ,א ד"ה ויש לעיין; שו"ת יחוה דעת א,לה; עם זאת, בשו"ת יביע אומר י, או"ח לט, כתב שיש לדון לפי הרגשת האשה).

דיון זה נוגע לתענית רגילה שאינה דחויה, ואילו בתענית דחויה בוודאי שיש להקל יותר (עיינו שו"ת יביע אומר שם, בשם הרב ישראל יעקב פישר).

הלכה למעשה

לגבי י"ז בתמוז : גם אם התענית חלה בזמנה נשים מעוברות ומניקות רבות אינן צמות כיום (ואם האשה חלשה, פטורה תוך 24 חודשים ללידה אף אם אינה מניקה בפועל), וקל וחומר [שאינן צמות] כאשר התענית נדחית.

לגבי תשעה באב: ביחס למעוברת יש חשש לעובר וכדו', ולכן אף שבמקרה שהתענית חלה בזמנה אנו נוהגים לבדוק באיזה חודש היא וכדומה, בתענית דחויה יש להכריע שמעוברת לא תצום כלל .

כמו כן, אשה שמניקה בפועל לא צריכה לצום בתשעה באב שנדחה (אלא אם כן היא לקראת סוף תקופת ההנקה, והיא חזקה).

אשה שנמצאת תוך 24 חודש לאחר הלידה, ואינה מניקה בפועל, יכולה להקל ולא לצום אם היא חלשה (דבר שמצוי אצל הרבה מאוד נשים כיום), אך אם חזרה לאיתנה – תצום כרגיל.

אשה שממשיכה להניק אחרי 24 חדשים, כאשר מדובר על תענית דחויה כמו השנה, נראה להקל ולפטור אותה מלצום. וכן כמובן בצום גדליה ובתענית אסתר, או אם הן חלשות במיוחד.

יש להדגיש, שכיוון שהצום חל במוצאי שבת, מי שרוצה לאכול צריכה להבדיל תחילה על הכוס (שו"ת יחוה דעת שם).