האמנתי שזה ישתפר!

תודה לרעות סגל מקבוצת הפייסבוק של ליגת לה לצ'ה ישראל על שיתוף בסיפור האישי שלה.

הפוסט הבא מיועד לכל המניקות החדשות, לכל אלה שקשה להן וחושבות שכך יהיה תמיד – זה משתפר!

אבא מאכיל את עמית בקולוסטרום, באמצעות כפית

הקטנצ'יק בתמונה נולד בלידת ואקום כואבת, במשקל של 2.770 ועם מעט מאוד כח לינוק. בתמונה רואים את אבא שלו מאכיל אותו בכפית קולוסטרום, אותו סחטתי (לא בכישרון רב) בבית חולים מדי כמה שעות.
ילדתי באיכילוב, ועל אף שיש שם יועצות הנקה וגם מפגשי הדרכת הנקה, כלים של ממש לא קיבלתי והשתחררתי הביתה עם סיכום פגישה " תינוק ישנוני". יופי, מה עושים עם זה?
הזמנתי הביתה יועצת הנקה מקופת החולים, שהצילה את ההנקה שלי ולתחושתי, גם את חיי. היא המליצה לי על רפידות טיפוליות, משחת לנולין והראתה לי איך להניק. כן, כן, זה לא קרה לי באופן טבעי: לימדו אותי להניק. ממש הראתה לי איך להניח את הידיים ואיך לאחוז בין האצבעות את הפטמה כדי שעמית יוכל להכניס אותה לפה למרות הגודש.
וזה עבד, עם קשיים, עם כאב, אבל הצלחתי להניק. כמעט חודש הנקתי עם פטמות סיליקון, בגלל שבכל פעם שעמית נצמד אליי, מצאתי את עצמי מתכווצת בכאב. בכל פעם שעמית בכה חשבתי לעצמי "הלוואי שזה גרעפס תקוע, ממש לא בא לי להצמיד אותו אליי שוב". הרגשתי כמו חיה פצועה שמכריחים אותה להזין את היצור הזה, וכאב לי, אבל האמנתי שזה יסתדר, שזה זמני.
ואז הרגשתי ש"עלינו על הגל"… הצלחתי להיפרד מפטמת הסיליקון, ואפילו הרשיתי לעצמי לצאת מהבית עם עמית, כי ידעתי שאצליח להניק אותו, ולא ארגיש מבוכה וסרבול כשאצמיד אותו מתחת לסינר, או לחולצה גדולה. ואז גם התנסיתי בהנקות יצירתיות כמו בתמונה שהוא קשור בכיסא ברכב ( בזמן חנייה, כן?), וגיליתי שממש כיף לי להניק!
אבל לצערי, חזרתי לעבודה כשהיה בן 3.5 חודשים, והתחלתי לשאוב עבורו כמויות לא הגיוניות (עבור שלוש ארוחות במשפחתון) שאילצו אותי לשאוב פעמיים ביום, ולא פעם גם לשלוף שקית חלב מההקפאה. הייתי משוכנעת שזה הטוב ביותר בשבילו.
היום הגוזל שלי (555) כבר 7.800 ק"ג, בן חצי שנה ושבועיים והתחיל לאכול מוצקים במשפחתון, בנוסף לחלב שאני שואבת עבורו.
שנינו נהנים מההנקה, ואני לא מתכננת להפסיק בקרוב… כשהוא ישן יותר משלוש שעות רצוף, אני קצת מתגעגעת ובא לי שיהיה רעב, ולפעמים בלילה, אני אחפש איזה תירוץ כדי לקחת אותו אלינו למיטה, וללכת לישון עם שד חשוף, כי כיף לי כשהוא מסתובב פעם לאבא שלו, ופעם אליי כדי לינוק, ומתנתק וחוזר חלילה…

ואיזה כיף האושר הזה כשהוא נרדם ונוזלת לו הטיפה האחרונה של החלב מבין השפתיים הפשוקות…

בהצלחה לכולכן במאבק על ההנקה, ממי שהייתה שם!

עוד באתר:

בסוף זה מצליח

הנקה בשבועות ובחודשים הראשונים

איך מציגים את מה שטוב בהנקה כמשהו רע: קולוסטרום