ירידה באחוזון בגיל ארבעה חודשים

small baby sleeping on mother's breast

קרדיט: שרון וולף ויסוקי

כתבה: חנה כצמן
עריכה: דיאנה חרובי ואורית לונגמן

ישנה תופעה מוכרת בקרב תינוקות בישראל. בביקור בטיפת חלב בגיל ארבעה חודשים, מתברר שהתינוק עלה במשקל אך ירד באחוזונים. האם ישנה סיבה לדאגה?

ראשית, נסביר מה היא ירידה באחוזונים.

תינוקות בריאים נמצאים בטווח של משקלים, המוצגים בטבלאות בטיפת חלב. העקומות בטבלאות הינן הדמייה ציורית של נתוני משקלים של תינוקות יונקים בריאים, שנולדו בזמן, משש מדינות שונות. לדוגמא, ניתן לראות שרוב התינוקות הבריאים, שנולדו בזמן, שוקלים בין 2.5-4 קילוגרם בלידה. תינוקות זכרים שוקלים 3.4 ק”ג בממוצע בלידה ותינוקות נקבות כ-3.2 ק”ג. משמעות הדבר היא שמרבית התינוקות נמצאים במשקלים קרובים לממוצע ומעטים נמצאים בקצוות הרחוקים מהממוצע. כך בכל גיל נתון.

לעיון בעקומות גדילה באתר משרד הבריאות

איננו מצפים שכל תינוק יהיה באחוזון חמישים. זה כמו לצפות שכל אישה תנעל נעליים במידה 37. אבל אנחנו כן מצפים שבחודשים הראשונים תינוקות יעלו בקצב מסוים, שמתאים במידה רבה לאחוזון הלידה. כלומר, תינוק שנולד במשקל ממוצע, ימשיך לעלות פחות או יותר לפי העקומה שהיה בלידה.

ישנו מושג שנקרא קצב העלייה (velocity of growth) ומשמעותו היא שתינוק שנולד באחוזון נמוך (קטן יחסית מול תינוקות אחרים) יעלה במשקל פחות מאשר תינוק שנולד באחוזון גבוה ממנו. גם כאן יש טווח. היכולת להעריך האם העלייה במשקל מתאימה לתינוק מסוים או שמא מסמנת בעיה כלשהי, היא מיומנות מקצועית וגם קצת אומנות.

תינוקות אינם רובוטים. לפעמים הם יעלו פחות או יותר מילדים אחרים שנולדו באותו תאריך ובאותו משקל. תפקידם של טיפת חלב והרופא/ה המטפל/ת הוא לעקוב אחרי תינוקות ולאתר את אלו שעלולים להיות בסכנה. ירידה באחוזונים עלולה להוות נורה אדומה לבעיות, כגון תינוק שלא אוכל מספיק, תינוק חולה או שמתמודד עם בעיה התפתחותית. החשש הוא, שאם התינוק אינו מקבל מספיק אוכל, הדבר עלול לסכן את התפתחותו. במקרים כאלו, חשוב ביותר להתערב ולדאוג שהוא יאכל די צרכו.

ברוב המקרים בהם אמהות פונות אל טיפת בגיל ארבעה או ששה חודשים, מתברר שאין בעיה כלל. אך בטרם מגיעים למסקנה הזאת, מומלץ לבדוק עוד כמה נתונים חוץ מהאחוזון ויותר מהכל, להתבונן בתינוק.

פעמים רבות, כאשר מגלים שתינוק אינו עולה בקצב הצפוי, מאשימים את ההנקה וממליצים להוסיף בקבוקים או לגמול. אם הגדילה של התינוק תקינה, תוספת מזון, שאינו הנקה, עלולה להפחית את כמויות החלב שגוף האם מייצר ואף לגרום לגמילה לא רצויה.

כיצד ניתן לברר אם ישנה בעיה או שזהו דפוס הגדילה הטבעי של התינוק? להלן רשימה של שיקולים.

האם התינוק עלה יפה בחודשים הראשונים? מומלץ להסתכל על משקל הלידה והשקילות הנוספות. רוב התינוקות נשקלים בגיל חודשיים. כיוון שכמות החלב מתייצבת סביב גיל 5 שבועות, אם קצב הגדילה היה תקין עד גיל זה, אפשר לשלול בעיה מובנית אצל האם וסביר שאין ליקוי בייצור חלב. זה גם מסמן שהתינוק יודע היטב איך להעביר חלב (אלא אם הוא קיבל את רוב החלב דרך בקבוק).

האם לתינוק יש גישה חופשית לשד? גם בגיל הזה, חשוב להיניק על פי דרישה. כל הגבלה בהנקה, כולל תהליך של ייעוץ שינה שמגביל הנקות לילה, הנקה לפי השעון, או הגבלה לצד אחד כל פעם, עלולה לפגוע בכמות החלב. יש תינוקות שישנים 6-10 שעות בלילה בגיל הזה, רק רוצים צד אחד בכל הנקה או אוכלים בהפרשים אחידים כגון כל שלוש שעות. אם זה בא מהתינוק, לרוב זו אינה בעיה. בגיל הזה הרבה תינוקות מסתפקים בהנקות קצרות, אפילו של חמש דקות או פחות וגם זה תקין. בדרך כלל, מי שמניקה לפי דרישה, ורואה את ההנקה גם כדרך לנחם או להרדים תינוק, תבטיח עלייה מקסימאלית במשקל.

האם התינוק משתמש במוצץ? שימוש רב במוצץ, למשל לצורך הרגעה או הרדמה, עלול להסתיר סימני רעב ולגרום לירידה בייצור החלב. ישנם תינוקות “טובים במיוחד”, שבתוספת של שימוש במוצץ, לא יאותתו שהם רעבים.

מה האורך של התינוק? יש תינוקות בריאים ושמנים, אך בגלל שהם קצרים/נמוכים מהממוצע, המשקל שלהם נמוך ביחס לגיל. קיימות טבלאות של ארגון בריאות עולמי גם לגובה של בנים ושל בנות וכך נוכל לראות איפה התינוק נמצא. ידוע כי אם תינוק אינו מקבל מספיק אוכל, הוא קודם מאבד שומן, ורק בשלב מאוחר וקיצוני, מפסיק לגבוה. נכון שזה סובייקטיבי, אבל תינוק שנראה טוב מבחינת מבנה הגוף, ניתן להניח שאין לו בעיה של גדילה.

האם התינוק מתפתח כמו שצריך? האם הוא עושה מה שמצופה מתינוק בגילו? בטיפת חלב או הרופא/ה המטפל/ת אמורים לבצע בדיקות התפתחות בשגרה, בנקודות זמן שונות.

האם התינוק חיוני ופעיל? תינוק סקרן שמתעניין בסביבה, מחייך וממלמל ובסך הכל נראה מרוצה מהעולם, לרוב מקבל מספיק קלוריות. תינוקות בתת תזונה נוטים לא לעזוב את השד, להיות באי-שקט או באפטיות ובמקרי קיצון פניהם נראות כעוסות, ללא הבעות של שמחה.

האם יש חשש לחוסר ברזל? למרות שבגיל הזה אנמיה נדירה אצל יונקים, ישנם תינוקות, במיוחד אלו שנולדו לפני הזמן, שזקוקים לתוספת של ברזל. לעיתים קרובות אנמיה גורמת לחוסר תיאבון, ולכן להנקה לא מספקת, ובהמשך לייצור חלב לא מספיק. במקרה של חשש או גורמי סיכון לאנמיה ניתן לבקש בדיקה מהרופא/ה המטפל/ת.

אז אחרי כל זה, מה כן אפשר לעשות אם עדיין חוששים שיש בעיה?
קודם כל, מומלץ להיות בקשר עם רופאת ילדים שאת סומכת עליה. היא יכולה לבדוק את התינוק ולהרגיע, או להציע בדיקות נוספות.

אם מתברר שהתינוק זקוק לתוספת קלוריות, העדיפות הראשונה היא להציע יותר הנקות. אין גבול למספר ההנקות ואין צורך לחכות עד שהשד מרגיש מלא. גם הנקה של דקות ספורות נחשבת. אפשר בנוסף לדחוס את השד תוך כדי ההנקה, כדי להזרים יותר חלב לפה התינוק בכל מציצה. ככל שהשד ריק יותר, קצב ייצור החלב עולה. מומלץ להיניק לעתים קרובות ולשקול הנקה נוספת בלילה, במיוחד אם התינוק ישן יותר משש שעות.

אם המצב חמור, ויש צורך בתוספות מעבר להנקה, עדיף לתת חלב שאוב של האם. אם הדבר אינו אפשרי או אינו מספיק, לפי ארגון בריאות העולמי, אפשרויות אחרות הן חלב אם של אמא אחרת ממקור בטוח ומבוקר או תמ״ל (תרכובת מזון לתינוקות). לאחר גיל ארבעה חודשים, אוכל מוצק מעוך עתיר ברזל וקלוריות כגון טחינה, בשר, דגים, אפונה, בטטה, או ביצים גם מתאים כתוספת (ולא במקום הנקה או חלב אם בשום אופן). מתן מוצקים מתאים לכלל התינוקות אחרי גיל חצי שנה.

חלב אם הוא עתיר קלוריות ורק במקרים מאוד נדירים יש צורך להגביל הנקות או לגמול.

לשאלות בנושא, ניתן לפנות למדריכת ללל.

לעיון בעקומות גדילה באתר משרד הבריאות

עלייה איטית במשקל בשבועות הראשונים.

5 דברים שההנקה לימדה אותי על עצמי

newborn breastfeeding with eyes closed

ערבה ובתה

תודה לערבה על השיתוף. הדברים פורסמו לראשונה בקבוצת הפייסבוק של ללל ישראל.

אני מסכמת 5 חודשי הנקה עם 5 דברים שההנקה נתנה לי:

  1. להיאבק: ההנקה לא באה לי בקלות. שנאתי את זה בהתחלה. זה כאב ואחרי הלידה, לא בא לי לחוש עוד כאב. בשבוע הראשון, כל חיבור שלה לציצי כאב כל כך שראיתי כוכבים. היה לי גודש שהוביל לחום, כל האזור כאב והרחמים העצמיים גאו. אבל, מראש קיבלתי החלטה, אין מצב לוותר. אז נאבקתי. נאבקתי בכאב, נאבקתי בעצמי, בקול הקטן הזה שאומר, למה לך ויש “תחליפים” ומה את צריכה את התלות הזאת. לפעמים טוב להיאבק מסתבר. *ראו הערה למטה לגבי כאבים.
  2. להאמין: אין לי מושג כמה הילדה שלי אוכלת, אבל היא אוכלת ומשמינה ושמחה וחייכנית, אין לי שום שליטה, אני רק מאמינה שהיא מקבלת את כל האוכל שהיא צריכה בלי לדעת כמה נכנס אליה בפועל.
  3. להיות כלי: אני יצרנית של אוכל, אני כלי שמזין את הבת שלי, כל גרם שהיא עלתה עד כה עבר בגוף שלי קודם. הגוף שלי מייצר את כל מה שהיא צריכה ועם זאת, לקבל את זה, את היותך אוכל, זה לא תמיד קל, אבל זו חוויה מצניעה ומחברת למהות ולטבע.
  4. להרגיש אנרכיסטית: אני לא אשכח את ההנקה הציבורית הראשונה שלי. תחנת רכבת ארלוזורוב, הקטנה בוכה ורעבה, יש עוד עשר דקות לרכבת. באמצע הכל, מתיישבת על ספסל, שולפת שד ומאכילה אותה ואין אף אחד בעולם מלבדה, היא הדבר היחידי שחשוב ושכל היתר יעמדו בתור. או . . . ללכת בלי חלק עליון ליד אבא שלי או אח שלי, כי הכל כואב והיא מחוברת לי לציצי ומה? הם לא יהיו איתה כשהיא אוכלת? שזה כמעט כל הזמן . . . הייעוד של האיבר הזה הוא להנקה בראש ובראשונה, למרות שהתבלבלנו.
  5. להיות ב”היי” הורמונלי: רגעי איכות שלא הייתי מחליפה בעד שום הון. המבט הזה כשהיא מסתכלת עלי מלמטה, החיוך כשהיא סיימה לאכול אבל רוצה עוד קצת, איך שהיא מחבקת את הציצי או כשהיא נרדמת עליו. אושר ואהבה שהלב מוצף ואין תא בגוף שלא מרגיש את זה.

*הערה לגבי כאבים: כאב בפטמות בתחילת הדרך יכול להצביע על חיבור לא נכון של התינוק לשד. אם החיבור לשד לא מטופל הוא עלול להוביל לעלייה לא מספקת במשקל, לסדקים, לדלקת ועוד. אם הכאבים משתפרים לאט לאט, לרוב יעברו לבד. בכל שאלה על כאבים מומלץ להיעזר במדריכת ללל או ביועצת הנקה מוסמכת.

עוד כתבות בנושא:

הנקה בשבועות ובחודשים הראשונים

בסוף זה מצליח